יותר ויותר מבוגרים, נוער וצעירים משתמשים בסמים לא חוקיים, חלקם סמים קלים וחלקם סמים קשים. על מה מעידה תופעת ההתמכרות לסמים הפושטת בכל שכבות החברה? ואולי זו תופעה מתבקשת בחברה שמכורה לכול - לכוח, לכבוד, לכסף, למין, לאוכל, לקניות ולמה לא בעצם? לחברה שרבים מתוכה בוחרים לכסות עצמם בענן עשן משכר חושים, רק כדי לשכוח לרגע מהמציאות הבעייתית בה אנו חיים.
יש מה לעשן?אם הסיבה היא המציאות הישראלית אולי זה פלא שרק אחד מכל שישה ישראלים מעשן סמים. מפכ"ל המשטרה החדש, רב ניצב דודי כוהן, אולי מבין את העניין טוב יותר.
עם כניסתו לתפקיד, הודיע כי המשטרה תפסיק לעצור משתמשים בסמים קלים. חד, פשוט וקל. אולי אין בכוונתו להתיר את השימוש בסמים קלים, אבל מאידך הוא כנראה כבר מבין, שהמלחמה אבודה. באמסטרדם העישון חוקי כבר עשרות שנים, בארץ קיימת תנועה - 'עלה ירוק' - שפועלת ללגליזציה של הסם הקל ובתחום הרפואה מאשרים לחולי סרטן סופניים להשתמש במריחואנה כתרופה משככת כאבים. אם כך האם מדובר במלחמה חסרת סיכוי? והאם זו הדרך היחידה לדאוג לעתיד הנוער? לעתיד החברה שלנו? אולי הפתרון מצוי בכלל במקום אחר, רחוק מהסם?
כמו כול אדם ממוצע גם אלו שבוחרים לעשן רודפים אחרי התענוג הרגעי הבא, רצים כמו כולנו במעגל הנצחי סביב הצורך למצוא משהו שימלא אותנו. לא משנה מה. קניות, אוכל, מין - כל תענוג מתקבל בברכה. וכשנגמר תענוג אחד אנחנו רצים אחרי תענוג אחר, יותר מספק, יותר גדול, יותר חזק. טלוויזיה יותר חדה, יותר שטוחה, יותר גדולה. מכונית יותר מהירה, יותר חזקה, יותר נוצצת. התענוג הולך וגדל. ממש כמו הצורך בסם הבא.
אבל בסוף היום, כשהשפעת "הסם" חולפת, נשאר רק מקום ריק בבטן, משהו בכל זאת חסר, בכל זאת לא הצלחנו להתמלא באמת. ואם אנו מקשיבים לרגע למקום הזה ולא בורחים לתענוג הבא, אולי אנחנו מגלים משהו חדש, שמפעם בנו כבר הרבה שנים ולא מוצא מנוח. חיפוש אחר משמעות עמוקה יותר לכל מה שמתרחש מסביב. תשובה לשאלה פשוטה, למה אנחנו כאן?
אולי אלו שמבינים מראש שלא ימצאו סיפוק במה שהעולם החומרי מציע, בורחים לסם. כי עולם אפוף עשן עדיף על מציאות אפורה ולא מספקת. אך למרות התמונה האפרורית הזו צריך להבין כי מדובר בשלב התפתחותי של האנושות לקראת משהו הרבה יותר טוב.
בוחרים בסם החיים
אלו שהגיעו להבנה או לתחושה כי העולם החומרי בלבד לא מספיק להם, נמצאים צעד אחד לקראת הבנה חדשה, לקראת גילוי של רצון חדש למילוי מסוג אחר, רצון למצוא תענוג גדול מהחיים עצמם, תענוג אינסופי, לא כזה שחולף אחרי שסיימתי את הארוחה אלא מילוי נצחי - למצוא את סם החיים.
אדם המחפש מילוי כזה, לא יכול למצוא אותו בתוך שגרת החיים הרגילה, אלא רק בחקירה רוחנית אמיתית שנותנת תשובות על שאלות מהותיות כמו: "מה הטעם בחיי?", "מדוע אינני מסופק מהחיים?", "האם אלה כל האפשרויות שעומדות בפניי?", "היכן התכלית?" וכו'
אם לא נמצא לשאלות האלו מענה, נמשיך לסתום אותן עם כל מיני תענוגים חולפים כמו סמים, אוכל והתמכרויות אחרות המבטיחות תענוגים קצרי מועד שמובילים לתחושת ריקנות ותלות. זו הסיבה שכל ניסיון לאכוף, להרתיע ולאיים על צרכני הסמים נועד לכישלון חרוץ. הפתרון האמתי אפשרי רק אם נטפל בשורש הבעיה ולא בסימפטום. בסיבה למחלה ולא במחלה עצמה.
הפתרון הוא לספק תשובות אמיתיות לשאלות קיומיות, באמצעות לימוד שמפתח באדם הבנה אמיתית למשמעות ומטרת חייו והבנה עמוקה של העולם בו אנו חיים, למציאות רחבה יותר. הרדיפה אחר המנה הבאה של התענוג תפסק באופן טבעי ואיתה גם הצורך לברוחלכל מיני התמכרויות וביניהן גם לסמים.
